אל הנער הזה התפללתי
איך זה מרגיש כשרוצים להביא ילד ולא מצליחים? איך מתמודדים עם הבשורה שאת עקרה? שני אנשים מיוחדים ואמיצים, שעברו מסע
כל הפוסטים בהורות
השנה שלי כבר התחילה ב-1 לספטמבר
מבחינתי, השנה קצת התחילה כבר ב-1 לספטמבר. ואולי לא סתם אני ממהרת להיפטר מתשפ"ג, שהייתה שנה-לא-משהו ברמה הלאומית, בלשון המעטה
לפעמים הילדים שלנו יכולים להפתיע אותנו
בשבוע שעבר התפרסמה בעיתון 'דה מרקר' כתבה על הרגלי הצריכה של הנוער ועל אופן השימוש שלהם בכרטיסי האשראי, שלהם ושל
איך גורמים לילדים ונוער לאהוב את התפילה?
בואו נודה על האמת: אחד מהדברים שהופכים את החופש הגדול למאתגר כל כך הוא החדירה האישית של הילדים למרחב שלנו,
דבורה זגורי עם מחשבות של סוף שנה
יש הרבה פרידות משלבים של הילדים, משלבי הורות שלנו, הזהות שלנו כהורים "אני הורה לקטנים" הופכת ל"אני הורה למתבגרים". פתאום
מי באמת משועבד למסכים?
מה מצב החירות שלנו? כמה פעמים ביום אנחנו בודקים מיילים, שולחים הודעות בוואטסאפ ומסתכלים בדאגה במכשיר שלנו בכדי לוודא שלא
ערנות מצילה חיים!
אני מסתכל על תמונתו של אלרועי בן שבת ז"ל, הנער בן ה-13 ששם קץ לחייו, ולא יודע מאיפה להתחיל.
מערכת החינוך, כולל זו הדתית, משוועת לאנשי חינוך – והם לא שם
"ושננתם לבניך ודברת בם" – פרשת קריאת שמע, שהיא בסיס האמונה שאותו אנו מצווים לומר לפחות פעמיים ביום, מבטאת גם
כשהדימוי העצמי עובר בחינות קבלה
במקום מכתב סירוב שנלקח מפס ייצור תעשייתי ונשלח לעשרות תלמידות, הוא נתן להן יחס אישי ולימד אותנו שזו אומנות גדולה
להציל את הילדים
'אני עד עכשיו מזועזעת שפספסנו את המצוקה הזו של הילדה שלנו. שחשבנו שהכול בסדר. שלא חקרנו ושאלנו אותה איך הולך'
