כל הפוסטים בהרב ד"ר יצחק בן דוד

פרשת במדבר, הפותחת את החומש הרביעי, עשויה להיראות במבט ראשון כטקסט טכני, כמעט אפרורי. רשימות ארוכות של שמות, מפקדים מפורטים,

ביטוי אחד שחוזר על עצמו פעם אחר פעם בפרשתנו, פרשת בהר, מייצר על הקורא אפקט שהוא כמעט מדידטיבי. הביטוי הוא:

השבת, פרשת אחרי מות-קדושים, מגיעה מיד לאחר סיומו של רצף ימי הזיכרון והעצמאות, זמן ראוי להתבונן על הקשר העמוק שבין

ביום העצמאות השנה, נציין שבעים ושמונה שנים להולדתה של מדינת ישראל. שבת זו שבה אנו עומדים, פרשת תזריע-מצורע, נמצאת בדיוק

ספר שמות, "ספר הגאולה", מגיע בפרשות ויקהל-פקודי אל שיאו המרהיב. הספר שנפתח בסיפור שעבודם של בני ישראל במצרים, מסתיים בהשלמתו

פרשת תצווה נחשבת לפרשה הייחודית והמובהקת בתורה שממנה נפקדת דמותו של משה רבנו – המנהיג שדמותו המרכזית והדומיננטית מלווה את

פרשת משפטים היא אחת הפרשות המשפטיות וההלכתיות המובהקות שבתורה. היא רוויה בגופי הלכות ומכסה תחומים משפטיים מרכזיים, שרבים מהם מתפרסים

פרשת יתרו מציבה אותנו בפני אחד משיאיו הגדולים והנשגבים של המקרא כולו: מעמד הר סיני. אך רגע לפני שקול השופר

פרשת ויצא מציבה את יעקב במרכזו של מסע אישי ורוחני, השונה באופן מהותי מדרכם של אברהם ויצחק שקדמו לו. יציאתו

הסיפור מוכר לכולנו; קשה, נוקב, ומטלטל עד תהום, יעקב המחופש ניצב מול אביו, בזהותו הבדויה כעשיו אחיו. המקרא אינו חוסך