כל הפוסטים במרדכי גרנביץ

מעולם לא רציתי לכתוב משהו שיהיה סתמי, תמיד עמדו לנגד עיניי הקוראים, ואם זה לא משהו שייגע ללבם או יעורר

בכל קונפליקט, בכל כעס, יש איזו נשימה שכדאי לקחת, ולשאול את עצמי, לנסות להיזכר, מה אני רוצה מעצמי, לא בטוח

אם גיליתי איזו תובנה אני מתחיל להחיל אותה על כל העולם במקום להתכנס ולבדוק מה איתי. ככה אנחנו יכולים למשל

כמה קשה להמתין, לנשום, להירגע ממשהו שבאותה שניה 'הדליק' אותי. לפעמים זה גם עטוף באמת וצדק והכל לשם שמיים, כידוע.

כדאי לעצור מידי פעם, לבדוק אולי משהו נדבק לי לנעליים, אולי דרכתי על משהו חשוב בלי ששמתי לב… לפני אי

כמה אנשים ישנם, שכל הזמן חותרים קדימה ולא נחים על זרי הדפנה של הישגיהם עד כה? ילד קטן הייתי, עת

כל מה שהייתי צריך זה לקפוץ למים. אחרת יש מצב שעד היום הייתי על שפת אותה בריכה מזה תקופה הלכתי

החבר אומר לו בקריצה כי הפעם, הפעם סבתו הצדקת תחרוג ממנהגה… היא הולכת להעיף את האורח ושיצרח במקום אחר הסיפורים

'חמישים ושתיים שנים אנחנו ביחד.הרי עשיתי למענה כל מיני דברים. הנה הזדמנות לעשות דבר אחרון בשבילה…' קצת לפני שהתחתנתי, הלכתי

מאחורי תמונה ברשת, טור דעה, תגובה או לייק, מאחורי בקשה, פניה או מפגש אקראי, יש בן אדם עם חלומות, שריטות