כל הפוסטים בקובי פרידחי

במסכת סוכה, פרק ב' משנה ט', נאמר: "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי". הרמב"ם במשנה תורה מפרט:

בערב יום הכיפורים בקרב קהילות אשכנז נהוג לשיר את הפיוט הבא: "כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר

בפרשת 'וילך' ה' מעביר למשה מסר אחרון, שונה ודרמטי: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר

בפתחה של פרשת ניצבים, משה מעביר את עם ישראל בברית ה' והם מתחייבים שוב בקיום המצוות ובהתרחקות מהחטא. בשלב זה

בפרשה מתואר טקס הברכה והקללה אשר העם מצווה לעשות לאחר כניסתו לארץ. כאשר התורה מסבירה על צורת הטקס היא מתארת

הפרשה מתארת לנו את מהלך העניינים המתרחש כאשר עם ישראל יוצא למלחמה. אנחנו כבר שנה נמצאים במלחמה ארוכה, מתישה וכואבת

בני ישראל נכנסים לארץ עם תרבות של עבודת אלילים, ונדרשים להטמיע בתוכם ובסביבתם תרבות של עבודת ה'. כשאנחנו מסתכלים על

הפרשה מדברת על חשיבות שמירת המצוות ומרחיבה בדרכים שונות על הטובות שניתן יהיה להרוויח אם נשמע בקול ה'. כאשר הפרשה

כחלק מנאומו המכונן של משה, אנחנו רואים בתחילת הפרשה וידוי אישי וחשוף: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר… אֶעְבְּרָה נָּא