כל הפוסטים של הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)

פרשתנו פותחת במצוות שביתת הארץ, שכוללת ארבע מלאכות מהתורה – זריעה, זמירה, קצירה ובצירה. מאז ומעולם היה קשה לשמור שמיטה

בתוך המקורות השונים אנו מוצאים התייחסויות שונות ביחס לבעלי נכויות ומומים כשליחים לעבודת הקדש. מצד אחד כהן בעל מום אינו

נטיעת מטע חדש מלווה באיסורים ומצוות. במשך שלוש שנים הראשונות הפירות נאסרים בהנאה. רק לאחר השנה הרביעית מגיע השינוי המיוחל.

אהרון ובניו מצווים לשבת שבעה ימים בפתח המשכן וכך נאמר: "וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת

אירוע חריג התרחש בערב פסח שחל להיות בשבת כמאה שנה לפני חורבן הבית. בני בתירא, שהנהיגו את העם לאחר תקופת

מדי בקר בתפילת שחרית אנו אומרים את "פיטום הקטורת" ולאחריה מצוטטת דרשתו של בר קפרא: "עוד תני בר קפרא: אילו

תקופת הקורונה לימדה אותנו עד כמה אנו חשופים לפגיעה בהיותנו בודדים ומבודדים ואת החשיבות של הסולידריות והנתינה לזולת. ייחודו של

לאחר חטא העגל ניתן להבחין בין התנהלותו של משה לזו של יהושע. יהושע ניצב בקביעות באוהל – "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן

פרשת תרומה  פותחת בהכרזה לאיסוף תרומות : "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ

בפרשתנו מפורטות הנחיות, הניתנות לדיינים ושופטים, ובתוכן האיסור לקחת שוחד: "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים…" (כג, ח). רש"י