כל הפוסטים של דבורה זגורי (מטפלת זוגית ומשפחתית וכותבת הספר: לשרוף אדמה לפעמים)

  היא לא יכלה להפסיק להסתכל על העיניים החומות שלו. עמוקות וקצת עצובות. פעם ראשונה שהיא ראתה יהודי אמיתי  

"האם כל המסע היה שווה בשביל לחיות בירושלים? לא יודעת. שום דבר לא שווה את הילדות שלי" מאז ששמעתי את

  הן באו לו בחלום בשביל לנזוף בו. הן אמרו לו שהן לא היו חייבות לספר מאין הן התעברו מהתינוקות

  יש אור אחר שגם אם רוב היום אתה לא רואה אותו, יש לך 'רשימו' ממנו, הוא נחקק לך כאפשרות

בטלפון אמרו לאבא שלי שזה יגאל עמיר. יגאל, שהיה תלמיד של אבא שלי בבר אילן. אבא שלי החוויר, ומבול של

כשאתה ילד אתה יכול להיבלע בקהל, להיות בחוץ, בפנים, זה לא משנה, עכשיו, כשהפוקוס עליך ואתה קורא בתורה וכל העיניים

בכניסה יש שלט גדול: "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", המילה דוד מודגשת, בסוכה שבכניסה לקבר דוד המלך

כשכמעט לכולם יש כבר סטים מהודרים, ככה שעה לפני החג, יש מנהג כזה באחד הדוכנים לתת בעיטה אחת בשולחן עצמו

אנחנו לובשים בגדים יפים בגוף ובנפש לכבוד המעמד הקדוש של החגים ואחר כך 'עוברים לג'ינס', וזה תמיד מלחיץ לרדת מהמתח

  בניו יורק הסתכלתי על הבניינים הגבוהים שמסתירים את השמים, ולא הרחתי את הריח הזה שיש תמיד באלול, ריח של