כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

בדיחה יהודית עתיקה מספרת על שני בני זוג יהודים שהחליטו, לא עלינו, להמיר את דתם. הלכו לכנסייה, עברו את טקס

שאלו יהודי: "תגיד, למה יהודי עונה תמיד בשאלה? ". הביט הלה על השואל בתמיהה, והשיב: "למה לא?". אם תרצו –

פרשיותיו הראשונות של ספר ויקרא רצופות הוראות פתיחה באש. כך, בראש פרשת צו: "ואש המזבח תוקד בו… אשר תאכל האש

הֵדיה של מגילת אסתר עוד מהדהדים ברקע, ועמם אחד הפסוקים שלא תמיד ניתנת אליו שימת הלב הדרושה: "ורבים מעמי הארץ

"מה נשתנה", שאל פעם יהודי פיקח, "דג זה שעל הצלחת, מכל דגים שבים? והלא הים, גדול ורחב ידיים הוא, ויש

כהונה אינה רק תואר. היא מהות. לא רק זכויות אלא גם, ואולי בעיקר, חובות. רבים נותנים עיניהם בכ"ד מתנות כהונה,

הכל הולך אחר החיתום. במשך שבעת ימי הפסח, חווה אדם מישראל את תהליך הגאולה. תהליך אטי, ממושך, מיוסר. בימים הראשונים

כשהיה רוצה השופט ד"ר משה זילברג, ה"עילוי משוודוויל" וחניך ישיבת נובהרדוק, מבקש לבחון את תלמידיו בשיעור הפתיחה, נהג להציע לפניהם

"פרשת המקלל" (ויקרא כד, י-כג) שחותמת את פרשתנו, מתארת אמירה קשה שיצאה מפיה של דמות אנונימית-למחצה, בן ליחסי תערובת, שסופה