כל הפוסטים בעידו פכטר

תגובות שונות קיבלתי על הטור הקודם, שבו טענתי שלהעניש את כל תושבי עזה על הפשעים שביצעו אלה שהשתתפו בטבח 7

מצבה של מצרים הידרדר מחודש לחודש. מכה ועוד מכה היכו בהם, פגעו במשאבי הטבע, ברכוש וגם בגוף, וככל שהזמן חלף

עסקה לשחרור חטופים נחתמה. זוהי עובדה. אני תקווה שבשעה ששורות אלה נכתבות, החטופים שיובטח שישוחררו כבר נמצאים בבתיהם, מעכלים את

אין מתאימה משבת חנוכה כדי לחתום את הדיון בנושא הניצחון. ניצחון המקבים על צבא הסלבקים היה בעל משמעות רבה עבור

בטור הקודם התחלנו לעסוק במושג "ניצחון", שמעסיק את החברה הישראלית כבר יותר משנה. ניצחון מובהק, כפי שראינו, קיים במערכת בחירות

  אולי עכשיו, אחרי שהגענו להסדרה בצפון, ורוחות של עסקה נושבות גם מכיוונה של רצועת עזה, אפשר להתחיל לחשוב על

אני מתגעגע לגוש קטיף. שירתי שם כחייל וכמפקד, והשתתפתי והובלתי מאות מבצעים צבאיים בגזרה – החל ממארבים, עבור בפעולות יזומות

"פעם, כשניסיתי למפות את המקום של הציונות הדתית על הסקאלה הישראלית, חשבתי שאנחנו נמצאים באמצע. הציונות החילונית מהצד האחד שלנו,

את הטור הזה אני כותב בכאב. הלוואי שאני טועה, ואשמח שיעמידו אותי על טעותי. אבל לצערי, נראה שזו האמת. לקראת

כשאחיין שלי הצטרף למסלול ההכשרה של יחידת אגוז לפני שמונה חודשים, אמרתי לו בחצי חיוך שהוא "יפסיד" את כל האקשן