כל הפוסטים באביעד הכהן

בפרשת בלק נחשפת לעינינו דרמה גדולה. ניסיון נואש של בלק מלך מואב לייצר קואליציה בינלאומית, מבוססת שכר והטבות, כדי להפעיל

"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מכוח חיוב זה, נהגו ברבות מעֵדות ישראל לא

מוקדה של פרשת השבוע היא "שירת הים": פרק שירה מופלא, החושף משהו מעצמת הרגשות שחוו בני ישראל במעמד קריעת ים-סוף:

פרשת ויגש נפתחת בשלוש מילים קצרצרות אך רוויות משמעות: "ויגש אליו יהודה".  הראשונה שבהן, "ויגש", העניקה לפרשה את שמה. עוד

מעטים הם הפסוקים שחבויה בהם עוצמה כה רבה כמו הציווי הפותח את פרשתנו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ. מֵאַרְצְךָ.

"לכל שבת", אומרים בצבא, "יש מוצאי שבת". כיוצא בו, לכל "שבעת ימי שמחה", או להבדיל שבעת ימי אבל, יש את

מגילת אסתר היא מן המקראות המוכרים ביותר. גם מי שאינו בקי במקרא, ופרשת השבוע לא תמיד שגורה על לשונו, מכיר

אחד הסיפורים החסידיים מעוררי ההשראה מדבר בבעל שם טוב, שישב באחד מימות השלג והכפור עם תלמידיו בני החבורה הקדושה במעבה

פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט", עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים, ומהכותבים המסורים בשבועון זה,

לאחר המאורע הגדול של מעמד הר סיני, רווי ההוד והשגב, עם הברקים והענן, קול השופר וקול ה', מורידה אותנו פרשת