על דאגה ואחריות
כשמציגים בפניי דעה, בעיקר אם היא מנומקת, יש לי נטייה לראות את הנקודה שבה הצד השני צודקים. כלומר, יש לי
כשמציגים בפניי דעה, בעיקר אם היא מנומקת, יש לי נטייה לראות את הנקודה שבה הצד השני צודקים. כלומר, יש לי
כשהטור הזה יופיע, אני מניחה שתשעה באב יהיה כבר מאחורינו. אסתייג ואומר שאם המשיח בינתיים הגיע ובית המקדש עומד על
לכו תספרו בלטות, היה המשפט הקבוע שהייתי מנדבת לילדים שלי כשהתלוננו בפניי על שעמום, והרי מעולם לא החזקתי מעצמי צוות
מאז שהספר שלי יצא לאור, שבוע הספר רלוונטי לחיי יותר ממה שחשבתי שאי פעם יהיה. מאחר שהחג הזה חל בימים
בשבת פגשתי חברה שעלתה לארץ לא מזמן. סיפרתי לה בהתלהבות על שבוע הספר ועל כך שאהיה בדוכנים עם הספר שלי.
במקרה או שלא, יצא שבשבוע אחד הקשבתי לשלוש הרצאות שונות שכולן התייחסו למיקומה הגבוה של ישראל במדד האושר העולמי. מהו
"את קולטת שכל הילדים שלך יזמים ואנשי עסקים?" העירה לי חברה. חייכתי בהסכמה. האמת היא שהמסגור הזה מצא חן בעיניי,
השאלה הראשונה שעולה בי בכל פעם שאני נתקלת בגרים היא "חסר לכם צרות?" בחג השבועות בו ליתרו חותן משה ולרות
הפעם הראשונה שבה חגגתי את יום ירושלים הייתה כשהייתי בת 15. הכותל שוחרר אמנם 17 שנה קודם לכן, וכילדה, בביקורי
לאורך כמה שנים, עבדתי לצד אדם שרעיונותיו השפיעו עליי ועזרו לי להעמיק ולנמק את הערכים בהם אני מאמינה. אחד הוויכוחים