כל הפוסטים בפמיניזם

דמות מיוחדת בתנועת 'המזרחי' שתמכה במעורבות נשים בחיים הציבוריים גם כבוחרות וגם כנבחרות הוא הרב יהודה ליב זלוטניק (אבידע, פלונסק

בטור הקודם עסקנו בגישתו של הראי"ה קוק כנגד בחירת והיבחרות נשים לתפקידים ציבוריים שהוצגה להנהגת 'המזרחי' בראשית ימי המנדט, והיא

כפי שראינו בסיום הטור הקודם, קול מיוחד במחנה השוללים את האפשרות שאישה תהיה דיינת הוא של הרמב"ם. הוא לא מתבסס

כעת נפנה לעמדות של פוסקים והוגים מובילים באורתודוקסיה בת זמננו: גישות השוללות לימוד תורה לנשים: האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה

את הטור בגיליון הקודם חתמנו במחלוקת המכוננת המובאת במשנה במסכת סוטה, ג,ד של בן עזאי הסבור ש"חייב אדם ללמד את

להלן המקורות המרכזיים בסוגייה זו: דברים, י, יט: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".

המהפכה שהציונות הדתית נמצאת בעיצומה מושפעת באופן מובהק מרוחות הפמיניזם במובנו הבסיסי והלא רדיקלי, של ראיית האדם באופן שוויוני בלי

את דיוננו בנושא עדות נשים והרחבתה על ידי פוסקים שונים בעבר ובהווה, נחתום בעמדותיהן המקילות של שני הרבנים הראשונים למדינת

ההנמקות לפסול נשים לעדות: בטור הקודם ראינו מקורות שונים בספרי ובתלמוד הבבלי לכך שנשים פסולות לעדות. הרמב"ם מביא מקור משלו:

אחד הנושאים הבולטים שבהם ניתן לראות את חוסר השוויון בין גברים ונשים במשפט העברי, שהוא גם ביטוי למעמד האישה בספרה