כל הפוסטים בפרופ' מירון ח. איזקסון

אנו עסוקים לא מעט באופן שבו הדברים נראים לנו. דהיינו מה דעתנו על מה שלכאורה הֵן העובדות, או "פשוט" על

המילָה דוֹר נדירה למדי בחומש בראשית. והנה בתחילת פרשת נח יש לה מעמד מרכזי: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו",

השילוב בין ערכים הוא בדרך כלל מורכב. ככל שהערך אליו מתייחסים הוא יסודי יותר, כך תחולתו רחבה ומשמעותית יותר וממילא

בפתיחת פרשת "ויגש" שולטות הטיות שונות של אמירה: "ויאמר", "לאמר", "ונאמר", "ותאמר", "ונאמר", "ותאמר", "ויאמר", "ונאמר", "ויאמר", "ואֹמר". לאלה נוכל

האִם קץ הוא אך סוֹף? ישנם דברים רבים בחיינו המגיעים לסופם, לפחות על פי הבנתנו ותחושתנו. ובכל זאת כאשר נאמר

התאומיות הפנימית באישיותו של יעקב ממשיכה את דרכה. כעת היא מופנית גם בפניותיו אל תאומו החיצוני, עשיו. "כה תאמרון לאדונִי

במידה רבה בכל אחד בקרבנו שוהה מעין "תאום". עובדה היא שאת ההתנהגות שלנו אנו בוחנים פעמים רבות גם כמי שמבצע

חוויה מוכרת לאצנים חובבים: לעיתים בעת הריצה נשמעים קולות קרובים ולא ברורים ואתה מתאמץ לזהות את מקורם. לאחר זמן מה

בתחילת פרשת וירא נעלם שמו של אברהם, והתורה מכנה אותו בכינויים שונים: "אליו" , "והוא", "עליו", "עבדכם". שמו של אברהם

הזוכה בפרס נובל לספרות בשנה זאת הוא הסופר ההונגרי לאסלו קרסנהורקאי (ממוצא יהודי). בכתיבתו ניכרת ביותר מציאות אפוקליפטית והרסנית. ובאותה