כל הפוסטים בשיר ששון

בזמן שבכירים במוסדות השלטון מפזרים סיסמאות על חשיבות האחדות, יש מי שמיישמים זאת בפועל: בתי ספר שבהם לומדים ילדים מבתים

בישראל הלבה רותחת. המלחמה שמרחיבה גזרות, ההרוגים, הפצועים והדאגה לחטופים. המערכת הפוליטית גועשת סביב חוק הגיוס וחוק התקציב. ובתוך כל

עד כמה גדול יכול להיות האבסורד: מדינת ישראל מממנת את הייצוג המשפטי של חלק ממחבלי הנוח'בה. ומדוע לא להחיל עליהם

ט"ו באב, יום האהבה העברי, כבר מציץ מעבר לפינה. אנחנו נמצאים בשיאה של מלחמה בכמה חזיתות, ועם סיכוי סביר לפתיחת

רק בסוף השבוע האחרון של חודש יולי טבעו למוות בישראל ארבעה אנשים. הדבר עבר מתחת לרדאר בימים של מלחמה וחיסולים

הימים ימי קיץ חמים, כולנו ממהרים לעבודה או להביא את הילדים למסגרות, ודעתנו מוסחת פעמים רבות למשימה הבאה שלנו שברשימת

השילוש המקודש של קפה, מאפה ונוף, מעולם לא היה חיוני יותר במדינה שלנו. כולנו קצת בפוסט-טראומה, וחייבים להתנחם במשהו מתוק

מאחורי כל מנהג מסתתר סיפור. יש את החג כפי שהיה, ואת מה שעשו ממנו בקרב עם ישראל. בדקות הקרובות אתם

בעוד כמה ימים נקרא בבית הכנסת את מגילת רות, על שמה של האישה הגרה הראשונה שדבקה בעם ישראל וקיבלה על

הם כבר איבדו בני משפחה ועברו הרס וחורבן על רקע יהדותם, ארזו את מעט הפעקלאות שנשאו עימם, ונדדו למקום אחר