כל הפוסטים בפרופ' מירון ח. איזקסון

בתחילת פרשת "תרומה" אותה קראנו בשבת שעברה נאמר: "…מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי". הפשט כמובן מכוון

בשיעור הסטוריה בגמנסיה 'הרצליה' שאלה אותנו המורה מה היינו מציעים כמשפט מפתח להובלת הלימוד על תולדות האימפריה הרומית. אני זוכר

העובדה שהמילה משפטים חלה הֵן על הדיבור האנושי והֵן על הפעילות החוקית אינה סתמית. גם החוקים, או הדיונים המשפטיים המורכבים

בתחילת ספרוֹ "מוסריות" (ספרי מגיד, הוצאת קורן) מתאר הרב יונתן זקס ז"ל את המסע הארוך שהובילו לכתיבת ספר זה. לפני

אנו עסוקים לא מעט באופן שבו הדברים נראים לנו. דהיינו מה דעתנו על מה שלכאורה הֵן העובדות, או "פשוט" על

המילָה דוֹר נדירה למדי בחומש בראשית. והנה בתחילת פרשת נח יש לה מעמד מרכזי: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו",

השילוב בין ערכים הוא בדרך כלל מורכב. ככל שהערך אליו מתייחסים הוא יסודי יותר, כך תחולתו רחבה ומשמעותית יותר וממילא

בפתיחת פרשת "ויגש" שולטות הטיות שונות של אמירה: "ויאמר", "לאמר", "ונאמר", "ותאמר", "ונאמר", "ותאמר", "ויאמר", "ונאמר", "ויאמר", "ואֹמר". לאלה נוכל

האִם קץ הוא אך סוֹף? ישנם דברים רבים בחיינו המגיעים לסופם, לפחות על פי הבנתנו ותחושתנו. ובכל זאת כאשר נאמר

התאומיות הפנימית באישיותו של יעקב ממשיכה את דרכה. כעת היא מופנית גם בפניותיו אל תאומו החיצוני, עשיו. "כה תאמרון לאדונִי